משרד עורכי דין ומגשרים

יום שני, 29 בנובמבר 2010

ראג'ד מנסור נגד מדינת שיראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ  2959/10

בפני: 
כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופטת ע' ארבל

המערער:
ראג'ד מנסור
                                          
                                                                                                    
המשיבה:
                                   
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 24.3.10, בת.פ. 10257-07-09, שניתן על ידי השופטת ח' הורוביץ
                                   
תאריך הישיבה:
ח' בכסלו התשע"א      
(15.11.10)

בשם המערער:
עו"ד פרחובניק ליאוניד

בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן:
עו"ד מאיה חדד

גב' שלומית מרדר


השופט א' א' לוי:

         בתאריך 15.7.08, בשעת לילה מאוחרת, קשר המערער עם אחרים – רשאד קזמאל (להלן: רשאד) ורביע עטילה (להלן: רביע), לשדוד נהג מונית, שהסיעם לבית ג'אן. בשלב כלשהו הם ביקשו מהנהג לעצור, וכאשר עשה זאת הלם בו המערער עם אגרופו בפניו, כיבה את המנוע והוציא את המפתח בעוד רביע אוחז בו בצווארו. השניים הוסיפו להכות את הנהג בדרישה כי ימסור להם את כספו, ולבסוף נטלו ממנו כ-500 ש"ח וטלפון נייד ונמלטו.

         המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ולאחר ששירות המבחן הגיש בעניינו תסקיר (בעת האירוע היה קטין), החליט בית המשפט המחוזי להרשיעו בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע ושוד בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 499 ו-402(ב) לחוק העונשין. על כך נדון המערער ל-18 חודשי מאסר, ו-12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5000 ש"ח.

         בערעור שבפנינו מבקש המערער כי נבטל את המאסר שהושת עליו, ולחלופין, כי נקצר אותו כך שיוכל לשאת בו בדרך של עבודות שירות. כאן המקום להוסיף, כי המערער לא התייצב לדיון בערעור אף שזומן כחוק, ועל פי בקשת בא-כוחו החלטנו לדון בערעור שלא בפניו.

         לערעור זה אין בידינו להיעתר. המערער, יליד חודש ספטמבר 1990, היה אמנם קטין בעת ביצוען של העבירות, אולם בוגר דיו כדי להבין את הפסול שבמעשיו. לתקיפתו של נהג המונית קדמו מחשבה ותכנון, וכתוצאה מכך הובל נהג תמים למקום מבודד, שם נכפה עליו באיומים ואלימות שלוחת רסן, למסור את פדיון יומו. זו התנהגות חריגה בחומרתה, ונוכח העובדה שהיא אינה שכיחה במקומותינו, היה מצווה בית המשפט המחוזי להגיב עליה ביד קשה. עם זאת, הוא היה מצווה לתת את דעתו גם לנסיבותיו האישיות של המערער, ובעיקר לגילו הצעיר. כך בדיוק הוא נהג, ולא גילינו חומרה כלשהי בתוצאה אליה הגיע.

         אשר על כן, הערעור נדחה.

         המערער יתייצב לשאת במאסרו במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום כ"א בכסלו התשע"א (28.11.2010), עד לשעה 10:00.

         ניתן היום, ח' בכסלו התשע"א (15.11.2010).


        

ש ו פ ט
ש ו פ ט


ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ  1683/10

בפני: 
כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופטת ע' ארבל

המערער:
פלוני
                                          

נ  ג  ד
                                                                                                    
המשיבה:
מדינת ישראל
                                   
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 3.2.10, בת.פ.ח., שניתן על ידי סגן הנשיא י' צבן והשופטים ח' בן-עמי ו-ר כרמל
                                   
תאריך הישיבה:
ח' בכסלו התשע"א      
(15.11.10)

בשם המערער:
עו"ד הרמן אריאל

בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן:
עו"ד אוהד גורדון

גב' ברכה וייס


השופט א' א' לוי:

המערער, יליד שנת 1967, הועמד לדין באשמת ביצועם של מעשים מגונים בקטינות. בחודש ינואר 2009 הוא נצמד לקטינה ילידת חודש דצמבר 1998, ליטף את איבר מינה ואחוריה מעל החצאית, והכניס את ידה למכנסיו והניחה על איבר מינו. מעשים דומים ביצע המערער במתלוננת במועד אחר בעת ששהו במטבח של אחד מבתי הכנסת. בחודש אוגוסט 2008 הוא ביצע מעשים מגונים בקטינה ילידת שנת 1996 בעת שהתארח בבית הוריה, ובמועד בלתי ידוע בין השנים 2007 עד 2008 נצמד המערער לקטינה שלישית, עד שזו נמלטה על נפשה.

המערער הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, ובעקבות כך דן אותו בית המשפט המחוזי ל-42 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות כל אחת מהקטינות בהן פגע בסכום של 10,000 ש"ח.

המערער מבקש כי נבטל את רכיב המאסר שבעונש או נפחית אותו מטעמים אלה: בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לחוות דעת של ד"ר וייל שהוגשה מטעם ההגנה, ולהמלצות הטיפוליות הכלולות בה; המערער הוחזק במעצר במשך כחצי שנה, ומששוחרר קיבל טיפול תרופתי שבסיומו נמצא כי לא נשקפת ממנו סכנה לציבור.

דין הערעור להדחות. בית המשפט המחוזי, בגזר-דין מפורט וממצה, נתן את דעתו לכלל השיקולים הצריכים לעניין, וגם מחוות דעתו של ד"ר וייל ומכתבו של פרופ' רסלר, לא התעלם. ברם, מול אלה ניצבה הערכתם של מומחים לפיה המערער אינו מגלה תובנה של ממש לכוונה המינית שבסיס מעשיו, ועל כן הסכנה הפוטנציאלית הנשקפת ממנו לטווח ארוך היא בינונית. דברים דומים למד בית המשפט המחוזי מתסקירו של שרות המבחן, היינו, אף שהמערער לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה, הוא התקשה לגלות אמפטיה אמיתית כלפי הנפגעות, והוא תופס את עצמו כקורבן. בנסיבות אלו איננו סבורים כי בעונש גלומה חומרה יתרה, והרי זהו התנאי להתערבותה של ערכאת הערעור.

         נוכח האמור, הערעור נדחה.

         ניתן היום, ח' בכסלו התשע"א (15.11.2010).

ש ו פ ט
ש ו פ ט ת


מאהר ג'מיל עלי ח'מאיסה נ. מפקד כוחות ...

פלוני נגד מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים


ע"פ  4688/10
בפני: 
כבוד השופט א' א' לוי


כבוד השופטת ע' ארבל









המערער:
פלוני

נ  ג  ד
המשיבה:
מדינת ישראל
                                   
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע, מיום 13.6.2010, בת.פ. 533/09, שניתן על ידי השופט א' ביתן
                                   
תאריך הישיבה:
ד' בכסלו התשע"א      
(11.11.10)

בשם המערער:
עו"ד רון מיטל
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן לנוער:
עו"ד אבי וסטרמן
גב' שלומית מרדר

השופט א' א' לוי:

         המתלונן בתיק זה הינו קטין, שבאחד הלילות של חודש יולי 2009 ובתום בילוי במועדון, פגש צעירה אותה הכיר והציע לה כסף כדי לשוב לביתה במונית. המערער שנכח בכך, התרעם באוזני המתלונן, "למה אתה מפריע לי להתחיל עם הבחורה". ניסיונו של המתלונן להסביר כי מדובר בקטינה אותה הוא מכיר מבית הספר לא עזר לו, והמערער ניסה למשוך אותו לתוך הרכב בו ישב. בתגובה, נמלט המתלונן על נפשו, אולם המערער ואחר רדפו אחריו, הדביקוהו ודקרו אותו דקירה עמוקה בחזה שמאל ובירכו.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של חבלה חמורה לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א) לחוק העונשין. בהמשך נדון המערער ל-4 שנות מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 10,000 ש"ח.

         בערעור שבפנינו מבקש המערער כי נקל בעונשו, הואיל ולהשקפתו הוא נוטה לחומרה יתרה, סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת, לא ניתן בו משקל לנתוניו האישיים – קטין הזקוק לטיפול שלא חטא בעבר באלימות, שהיה עצור במשך כחודש, ואחר כך היה נתון בתנאי מעצר בית במשך מספר חודשים.
         נקודת המוצא לדיון היא כמובן היותו של המערער, בעת האירוע וגם עתה, קטין, ועל כן ההנחה היא כי "אין זדון רשעתו כזדון רשעתו של מי שמלאו לו שמונה עשרה" (ע"פ 1583/90 מדינת ישראל נ' פלונים, פ"ד מו (5) 94, 99 (2006)). אולם, באותו פסק דין גם נאמר כי בית המשפט מצווה לתת את דעתו אף לנסיבות ביצוע העבירה והרקע לביצועה. על כך הוסיף בית משפט זה ואמר כי "קטינות אינה מעניקה חסינות מפני ענישה ראויה כשהמדובר במי שביצע פשע חמור. הצורך להגן על הציבור מפני עבריינים אלימים חל גם מקום שמבצע הפשע הוא קטין" (ע"פ 5090/99 שמשונוב נ' מדינת ישראל, לא פורסם (1999); וכן ראו ע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' אילון, לא פורסם (1995). אכן, ע"פ 1583/91 עסק במי שגרם בכוונה למותו של אחר, אולם אף המקרה שבפנינו היה כרוך באלימות חמורה שאך כפסע היה בינה לבין גרימתה של תוצאה קטלנית. אכן, גם במקרים בעלי חומרה רבה מצווה בית המשפט לתת את דעתו לשיקולי שיקום, במיוחד בעניינם של קטינים, אולם מה נעשה ורק לאחרונה החלו המערער והוריו להפנים את הצורך ליטול חלק בטיפולים מסוג זה, שנועדו להפחית את הסכנה מפני עבריינות נמשכת של המערער לאחר שחרורו.

העולה מכל האמור הוא כי לא גילינו שגגה בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. אדרבא, בנסיבות העניין נראה העונש בעינינו מאוזן ומידתי. לפיכך, הערעור נדחה, והמלצתנו נתונה לגורמי שב"ס, שככל שהמערער יביע רצון ונכונות לכך, הוא ישולב מוקדם ככל הניתן בתהליך טיפולי.

ניתן היום, ח' בכסלו התשע"א (15.11.2010).