יום שבת, 16 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס- ניכוי גמלאות ביטוח לאומי מפיצויים בנזקי גוף...

עו"ד נועם קוריס- ניכוי גמלאות ביטוח לאומי מפיצויים בנזקי גוף...

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק.

אדם לא יכול לבוא ולומר למזיק אני לא רוצה למצות את זכויותי לפי חוק ביטוח לאומי. זה יעלה לו ביוקר כי יעשו לו ניכוי רעיוני. אתה חייב להגיש תביעה – חייבים לנסות למצות את הזכויות. אחד החוקים הבולטים בצד הזכויות וגם בצד ההשפעה על החישוב הוא חוק ביטוח לאומי. בצד הזכויות יש נכות כללית – זכאי כל אדם בישראל לא משנה אם מדובר בת"ד, תאונת עבודה, החלקה באמבטיה, בעיה תורשתית, כל בעיה רפואית שבאה לידי ביטוי באחוזי נכות. אם זה כתוצאה מתאונה – הוא חייב למצות את זה.
לא כל אחוז נכות כלשהו מזכה בנכות כללית. יש תנאי סף של אחוז נכות והשפעה על כושר עבודה ועוד. כל נוכת באה בחשבון. יש שיקום וקצבאות זקנה ושארים וקצבת תלויים. במקרי מוות יש קצבת תלוייםאו שארים ולכן בכל מוות יש ניכוי מהנזק של תגמולי הביטוח הלאומי שנחשבים כהטבת נזק שיש לנכותה. אין כפל גמלה.
אדם שנפטר והותיר שארים – המשפחה תמיד זכאית לקצבת שארים וגובהה נקוב חוק. בתאונת עבודה היורשים או התלויים זכאים לקצבת תלויים והיא מושפעת מגובה השכר שהיה למנוח. הב"ל עובד על נטו ויוצא שהאלמנה מקבלת נטו גבוה יותר מהנטו שהבעל הביא. יש מצבים מוזרים.
הביקורת על ב"ל היא על הביצוע, לא על הזכויות. לפעמים הזכויות ממש מופלגות.
בכל אופן, אחד הכללים הועקרונות ואנחנו עדיין מדברים על הצד המהותי – יש כלל שחשוב לזכור שאומר שאין כפל גמלאות בב"ל. דוגמא: אדם שהוא זכאי לנכות כללית ועובד ונפגע בתאונת עבודה לא יקבל גם גמלת עבודה אלא עליו לבחור בניהן (בעקרון לפי הגבוה).
את החישוב של הב"ל שמנכים מהפיצויים שנפסקים עושים ע"י היוון. יש היוון רגיל והיוון של ב"ל. יש תקנות מיוחדות לפי חוק ב"ל שהשתנו לא מזמן.
מספר סעיפים – סימן ד' – 328 ואילך – תביעות נגד צד שלישי. הב"ל זכאי לתביעת שיבוב נגד המזיק אם המזיק גרם לתשלום לניזוק. מעל 20% תשלום חודשי. מתחת זה מענק חד"פ. אז הב"ל מהוון את התשלום החודשי ויכול לתבוע אותו. אם מסתבר שהנפגע תרם לאירוע – ינכו בתביעת הב"ל באותו שיעור.
יש סעיף שאומר שיש מצבים שהב"ל יקבל רק 75% ויש אפשרות שהנפגע יקבל עוד 25% על הנזק (329). זה נעשה כי הב"ל תלוי בנפגע בשביל להוכיח את הנזק. הב"ל פונה לעו"ד של הנפגע ומבקש שיתוף פעולה והחוק מנסה ליצור מנגנון שיגרום לניזוק לשתף פעולה. הב"ל מצרף פעמים רבות לתביעה עצמה של הניזוק. כאשר הניכוי גדול עד שהוא בולע את הנזק שעדיין הנפגע יכול לקבל 25% מהנזק. אם הנזק 100 והב"ל 150, יקבל הנפגע עוד 25, למרות שבעקרון כל סכום הנזק נבלע בב"ל.
כל מה שאמרנו זה אך ורק בתביעות נגד צד ג' להבדיל ממעביד. אם הגורם היחיד הוא מעביד כל מה שאמרנו לא קיים. הב"ל הוא למעשה מכסה את המעביד ליום פקודה. הניכויים לפי פקנ"ז – כל הטבת נזק שיש לנפגע ממקור כלשהו צריך לנכות, אא"כ יש הוראה שלא צריך לנכות.
פיצויי פיטורין – סעיף 5- מי שנפטר יש לשלם פיצויי פיטורין. הפסיקה כיום שלא מנכים כי זה היה משולם בכל אופן גם שלא כתוצאה מהתאונה.
חוק הנכים תגמולים ושיקום וחוק הנספים – יש גם חוק דומה לנפגעי פעולות איבה. סעיף 36 בחוק הנכים תגמולים ושיקום וסעיף 60 לחוק שירות המדינה גמלאות – למשל חייל שנפצע תוך כדי שירות צבאי נפגע בת"ד יכול לתבוע גם את משהב"ט וגם את חברת הביטוח של הרכב בו נשא אבל לא יכול לקבל שניהם. אפשר לנהל את כל התביעה ובסוף לפי התוצאה להחליט מה לקבל. מורה שעובדת בבי"ס ונפגעה בתאונה. נפלה בבור בדרך לעבודה ובגלל המקרה הוצאה לגמלאות. בגלל אותו אירוע יש גם בסיס לתביעת נזיקין כנגד המזיק. אי אפשר לקבל את שניהם – בלי קשר לניכוי.
הדלתא הנוספת שהוספה לגמלאות עקב התאונה אותה מנכים, כי יתר הגמלה היה מקבל בלי קשר לתאונה. מי שתקבל גמלאות כבר מגיל 60 – ינכו את החלק עד גיל שבלאו הכי הייתה יוצאת לפנסיה.
שאר החוקים שישנם נמצאים כאן כדי לדעת איפה לחפש את הזכויות.
חוק גיל פרישה – לא יכולים לבוא בטענה אבל נשים פורשות קודם. נשים זכאיות לעבוד עד גיל 67. גם אם באותו מקום עבודה כולן עובדות עד 62, אא"כ כבר הודיעה שפורשת לפני התאונה.
חוקי הפנסיה – בשנים האחרונות כשמחשבים הפסדי הכנסה לעתיד מוסיפים גם הפסד פנסיה. בגלל שהמשכורת ירדה ההפרשה לפנסיה קטנה גם כן. זה שייך לזכויות סוציאליות. בגלל צו הרחבה שמכה כולם לפנסיה הנוהל היום שמוסיפים על תק' הפנסיה עוד סכום נוסף. היום זה לא קיים כי לכולם יש פנסיה בגלל צו ההרחבה.
נזק שאינו נזק ממון:
כאב וסבל לניזוק חי; כאב וסבל לניזוק שנפטר (לעזבון); קיצור תוחלת חיים לניזוק החי; קיצור תוחלת חיים לניזוק שנפטר (לעזבון); פגיעה באוטונומיה; אובדן שירותים.
נזק ממון ניתן לכמת בצורה פשוטה. נזק שאינו נזק ממון בעקרון לא ניתן לחשב.
אם ת"ד – יש דרך א', ואם כל שאר התביעות לפי פקנ"ז – דרך ב'. יש מאמר של רונן פרי בנושא קיצור תוחלת חיים.
סעיף 4(א)(3) לחוק הפלת"ד –
(3)   הפיצויים בשל הנזק שאינו נזק ממון לא יעלו על מאה אלף לירות; שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי להגדיל סכום זה.
100 לירות = עשרה שקלים. הסכום לא הוגדל. הסכום הבסיסי והמקסימאלי הוא 10 ש"ח. הסכום הזה צמוד למדד. כמה הוא יוצא היום? 173,000. זה הסכום המקסימאלי גם אם מישהו 100% נכה לכל ימי חייו.
תקנות הפיצויים לנפגעי ת"ד –
חישוב הפיצויים
2.    (א)  בכפוף לאמור בתקנה 3, סכום הפיצויים יהיה סך הכל של אלה:
(1)   שני פרומיל מן הסכום המקסימלי כפול מספר הימים שבו היה הניזוק מאושפז בבית חולים, במוסד לטיפול בחולים או בנכים בשל התאונה;
(2)   אחוז אחד מן הסכום המקסימלי כפול אחוזי הנכות למציתות שנגרמה לניזוק כתוצאה מן התאונה; לענין זה, "אחוזי הנכות" - כפי שנקבעו בהתאם למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.
           (ב)  לא היה הנפגע זכאי לפיצוי לפי תקנת משנה (א) או שסבל נזק שאינו נזק ממון שאינו מכוסה על ידי אותה תקנה, יהיה סכום הפיצויים, הסכום שהוסכם עליו או שייפסק, ובלבד שהסכום לא יעלה על עשרה אחוזים מהסכום המקסימלי.

פרומיל – 1 לאלף. 25% נכות ולזכותו 10 ימי אשפוז – 10* שני אחוז מהסכום המקסימאלי. נוספים הפרשי הצמדה וריבית.
קודם יש הצמדה של הסכופ המקסימאלי עצמו. מיום התאונה ועד מתן פסה"ד – על תקופה זו עושים לסכום הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית. התקנות אם כן קובעות נוסחאות אחוזים לפי אחוזי נכות וימי אשפוז. האם אשפוז יום נחשב יום אשפוז? הפסיקה קבעה שאשפוז יום גם נשב אשפוז. אין הבדל בין אשפוז רפואי לסיעודי. האם אדם אחרי בי"ח החליט ללכת להחלמה? ימי הבראה לא נחשבים יימ אשפוז כי הצורך איננו רפואי.
איזו נכות מבין בחשבון? 25% נכה לצמיתות והיו תקופות שהנכות עלתה וירדה. מביאים בחשבון את הנכות הצמיתה הסופית. לא משנה מה היה בדרך.
[תקנה 15 לחוק הב"ל – אפשר להעלות את אחוזי הנכות עד 50% מהנכות שנקבעה רק מהנכות הצמיתה שנקבעה. לצורך תקנות אלו משתמשים רק בנכות הרפואית ולא בתקנה 15.]
מה אם האדם שנפגע קשה מאוד ונקבעה לו נכות צמיתה של 100% והיה הרבה בתי חולים. איך נחשב? יש 250 ימי אשפוז ו100% נכות. בכל מקרה לא מקבלים יותר מהסכום המקסימאלי. הסכומים מאוד נמוכים. אם היה מדובר ברשלנות רפואית או תאונת עבודה הוא היה יכול לקבל קרוב למליון ש"ח. (ס"ק (2)- 100% נכות* אחוז מהסכום המקסימאלי = הסכום המקסימאלי. ממילא לימי אשפוז לא נותר כלום...). 
ס"ק (ב) - אם אין מספיק נכות (למשל אין נכות רפואית לצמיתות או נכות של פחות מ10% אחוזי נכות) או אשפוז – סכום הפיצויים יהיה עד 10% מהסכום המקסימאלי (17,300). הרבה סבל מתמשך לפעמים לא מעלה כהוא זה כי אנחנו מוגבלים לנוסחאות האלה ואין לבהמ"ש סמכות להוסיף ולו שקל אחד. גם אם הנכות נמוכה מ10% בהמ"ש יכול להפעיל שק"ד לפי ס"ק (ב) למרות שבאופן עקרוני זה נכנס לסעיף הקודם כדי שלא יהיה מצב אבסורדי שמישהו עם 0% נכות יקבל יותר מ5% נכות.
הפחתת סכום הפיצויים
3.    אירעה התאונה למי שמלאו לו ביום התאונה שלושים שנה, יוקטן סכום הפיצויים לפי תקנה 2(א)(2) באחוז אחד לכל שנה שמלאה לו מעל לשלושים שנה.

על כל שנה מעל גיל שלושים מוריד אחוז מהסכומים של 2(א)(2). על חלק ימי האשפוז לא מפחיתים לפי הגיל. הגיל העודף יורד רק מהחלק של אחוזי הנכות.
הפיצויים במות הניזוק
4.    נגרם מותו של הניזוק כתוצאה מן התאונה, יהיה סכום הפיצויים לעזבונו עשרים וחמישה אחוזים מן הסכום המקסימלי.

פעם זה היה כל הפיצוי, עד ההכרה בזכאות של השנים האבודות ששינה את המפה.
אם אדם נפגע בת"ד היה מאושפז ונפטר. לפי תקנה 4 לא מגיע לו פיצוי על האשפוז אלא ה25% מהסכום המקסימאלי הוא הסכום שיקבל העזבון. החלמה נחשב כהבראה.
האם ניתן לבקש פיצוי על קיצור תוחלת חיים וגם על כאב וסבל? קיצור תוחלת – נפגע בגיל 30 והרופאים אומרים שימות בגיל צעיר יותר. זו סטטיסטיקה והפיתרון לקשיי הערכה הם פיצויים עיתיים. לקיצור תוחלת חיים יש פיצוי. הדילמה אם זה בנוסף או בחופף? יש שפוסקים לחוד ויש ביחד (תיקי פקנ"ז). בפלת"ד נוכח התקנות אין גם וגם וגם – יש תקרות קבועות עבור כל הנזקים שאינם נזקי ממון. במהלך השנים הפער בין פקנ"ז לפלת"ד בנושא זה הולך וגדל.
תרגיל – יליד 1.5.66 נפגע בת"ד ביום 10.4.2008 כשנסע לפגישת עסקים. אושפז 5 ימים ו10 ימים להחלמה. נכות צמיתה 10%. תוספת לפי תקנה 15% של 5% נוספים.

אלה שלפי תקנה 15 לא מובא בחשבון. 10% נכות * אחוז מהסכום מקסימאלי + 5*2% מהסכום המקסימאלי. מפחיתים גיל (בגיל התאונה) מתוצאת אחוזי נכות (לא מימי אשפוז). + הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה. אם לא נקבע נכות יש שק"ד לבית המשפט.

יום שני, 11 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - בגצ 1074/93 היועמ"ש ואח' נגד בית הדין הארצי לעבודה

       בגצ 1074/93 היועמ"ש ואח' נגד בית הדין הארצי לעבודה

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק

      העותרת 2 פועלת על-פי רישיון שניתן לה בחוק הבזק, תשמ"ב-1982, והיא בגדר "שירות ציבורי" כמשמעותו בחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז- .1957מכוח חוק הבזק הוענקה לעותרת 2בלעדיות בשטחי פעולה שונים, ואותה ביקשה הממשלה לצמצם על-ידי קיום תחרות בנושאים שונים בתחום שירותי הבזק. המשיבים 2- 4התנגדו לשינויים המוצעים, בטענה כי ביטול הבלעדיות יפגע בתנאי עבודתם של עובדי העותרת ויביא לפיטורי רבים מהם. בעקבות כך פתחו המשיבים 4בעיצומים באישור הוועדה המרכזת של המשיבה .2

העותרת 2פנתה אל בית הדין האזורי לעבודה בבקשה לצו זמני וקבוע להפסקת העיצומים, ובקשתה נענתה. בית הדין האזורי לעבודה פסק כי שביתת העובדים היא בלתי לגיטימית, מאחר שהעילה לה אינה יכולה להיות נושא להסכם קיבוצי. עוד קבע, כי השביתה היא "בלתי מוגנת" כמפורט בחוק יישוב סכסוכי עבודה. ערעור שהגישה המשיבה 2נתקבל על-ידי המשיב 1, והצו האוסר על קיום השביתה בוטל. המשיב 1השיב בשלילה לשאלה אם מדובר ב"שביתה פוליטית" ופסק, כי לא כל שביתה שאינה נגד המעביד, אלא נגד הממשלה כריבון, היא "שביתה פוליטית". כפועל יוצא מכך, השביתה שנקטו העובדים אינה "שביתה בלתי מוגנת". מכאן העתירה.

לטענת העותרים, יש בהלכה שיצאה מאת המשיב 1משום חשש להשתרשות טעות משפטית וקביעת נורמות שאינן רצויות בסוגיה חשובה, שהיא מאושיות משפט העבודה. עוד טענו, כי שביתה המכוונת כנגד הריבון להשגת יעדים פוליטיים, כשהמעביד הוא בדרך כלל צד שלישי, כונתה "שביתה פוליטית" ונתפסה כשביתה אסורה.

המשיבים טענו, בין היתר, טענות מקדמיות, שלפיהן אין לעותר 1סמכות לתקוף את פסק-דינו של המשיב 1בבג"צ. עוד נטען, כי העתירה מעלה לדיון שאלה אקדמית, שכן בינתיים שבו המשיבים 4לעבודתם והסכסוך בא על פתרונו.

בית המשפט הגבוה לצדק פסק:
א. (1) סעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, כלשונומעניק לעותר 1סמכות להתערב בהליכים לפני בית הדין לעבודה, ובכך עניינו. אולם מכלל ה"הן" אין לשמוע "לאו", לאמור, אין לומר כי אין לעותר 1סמכות לתקוף את החלטת המשיב 1בבג"צ ( 495א-ד).
(2) משהיה העותר 1לבעל דין בפני המשיב 1, קנה לעצמו מעמד גם לפני הערכאה הדיונית וגם לפני הערכאה בעלת סמכות הביקורת ( 495ד).
(3) ראוי שהעותר 1, כמייצג האינטרס הציבורי, יעתור לפני בג"צ במקרים שבהם הוא סבור כי אחת מרשויות השלטון שגתה בעניין שאותו הוא רואה כבעל חשיבות ציבורית מן המדרגה הראשונה ( 495ה).
ב. (1) (בעקבות בג"צ 73/85 [7] ) בג"צ אינו דן בשאלות שאינן אקטואליותואין הוא נותן חוות-דעת אקדמית גרידא בשאלות בעלות עניין תיאורטי, אך כלל זה אינו חל מקום שטבעו של האירוע, שעליו סבה העתירה, הוא כזה שהכרעה שיפוטית בו עשויה לבוא לאחר שהאירוע התרחש, אך תוך קיום הסתברות סבירה שאירועים דומים יתרחשו בעתיד ( 496ב-ג).
(2) בנסיבות דנן, הן בשל הנגיעה הישירה בשאלות אשר בלב לבו של המבנה החוקתי ומשפט העבודה הישראלי והן בשל הספק כי אכן סכסוך זה ושכמותו הם נחלת העבר בלבד, מן הנכון הוא להיכנס בעובי הקורה של השאלה נושא העתירה ( 496ד).
ג. (1) (אליבא דשופט ד' לוין): בעידן שבו מודרכות החקיקה והפסיקה על-פי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – ערכיו ועקרונותיו החוקתיים – דומה כי "השביתה" אשר הוחזקה כנמנית עם חירויות היסוד שאינן כתובות עלי ספר, חוסה מעתה תחת כנפיו של ערך "כבוד האדם" המעוגן בחוק יסוד זה ( 497א-ב).
(2) כאשר בתי המשפט נדרשים לקבוע אילו פעולות מחאה הננקטות על-ידי העובדים במאבקם תחסינה תחת כנפי ה"שביתה" המוגנת, הם נזקקים להגדרתה של "שביתה", על פניה וגווניה המשתנים ( 497ב-ג).
ד. (1) יש מקום להבחנה בין שלוש שביתות שונות במהותן, במשמעותן ובתוצאה המשפטית המחייבת לגבי כל אחת מהן. השביתה האחת היא זו המוגדרת כשביתה כלכלית, שעניינה שביתה המכוונת דרך כלל כנגד המעביד המבקש לפגוע בזכויות העובדים או המסרב לשפר תנאי עבודתם, שביתה שאפשר שתהיה מכוונת גם כנגד הריבון כשזה פועל במעמדו כמעביד. שביתה כזו מקובלת כשביתה לגיטימית ( 500ה-ו).
(2) השביתה השנייה היא השביתה הפוליטית הטהורה, המכוונת כנגד הריבון לא במעמדו כמעביד, אלא כמי שמופקד על קביעת מדיניות כלכלית כוללת שאינה מקובלת על ציבור עובדים, הסובר כי מדיניות כזו תצר צעדיהם ותפגע ביכולתם להתמודד עם קביעת זכויותיהם כעובדים. זוהי שביתה הנחשבת לא לגיטימית, באשר היא מבקשת לערער את סמכותו של הריבון לקבוע מדיניות כלכלית בראייה רחבה של טובת הציבור ( 500ז- 501א).
(3) השביתה השלישית היא השביתה ה"מעין פוליטית", הנמצאת בתווך. מדובר באותם מקרים שבהם שובתים העובדים בנושא שאינו קשור ישירות לתנאי עבודתם במובן הצר אך משפיע עליהם באופן ישיר. כך, כאשר יצביע מבחן "המטרה העיקרית" על קיום השפעה ישירה על זכויות העובדים, גם אם שובתים הם כנגד הריבון, יתייצב משפט העבודה ויכתיר את שביתתם כ"מעין-פוליטית", אשר תזכה את העובדים בזכות לשבות שביתת מחאה קצרה בלבד ( 501ב-ג).
ה. (אליבא דשופט מ' חשין): חירות השביתה ומעמדה הם נעלים כמעלתו של חוק. יחד עם זאת, אין לומר כדבר המובן מאליו כי חירות השביתה נגזרת היא – כמו מעצמה – מ"כבוד האדם" שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וכי מעלתה כיום היא מעלת זכות חוקתית ( 507א-ב).
ו. (אליבא דשופט מ' חשין): (1) צורכי החברה ודרכי הנהגתה של המדינה המודרנית­בין ביחסי המדינה והפרט בה, בין ביחסי הפרטים בינם לבין עצמם – מציגים מערכי חברה וכלכלה שאינם דוחסים עצמם בדפוסי משפט של עבר: מודלים ששימשו בעבר להכרעה בסכסוכי משפט אין הם בני יישום כמות שהם ( 505ב-ג).
(2) אין בכוחה של הקלסיפיקציה המסורתית – ל"שביתה כלכלית" ול"שביתה פוליטית" – כדי לספק פתרונות ראויים למערכי חברה וכלכלה שהחיים והתפתחות המשפט במדינה המודרנית מציגים. נראה כי בתי המשפט והעוסקים במדעי החברה מצויים בשלב של מעבר, ממודל של עבר למודל של הווה. מכאן הווריאציות השונות המודעות למודלים חדשים ( 506ב-ד).
(3) בנסיבות דנן, שביתתם של המשיבים 4חרגה אל מעבר למסגרתה של שביתה שראוי להכיר בה כשביתה לגיטימית. שביתה מעין זו יש בה כדי לפגוע אנושות בתשתיתה של חברה דמוקרטית, היא מצמיחה ערכי יסוד במוסר חברתי ומכלה נורמות של חיים יחדיו ( 506ו-ז).
ז. (1) סיווגה הנכון של השביתה דנן, על-פי יעדיה ורקעה, הוא לכל היותר שביתה
"מעין פוליטית", המצדיקה אך ורק הפגנת מחאה היכולה למצוא ביטוי בשביתה הפגנתית קצרת מועד ( 502ד).
(2) בנסיבות דנן, לולא ציפיותיהם של המשיבים 4לבלעדיות ולמונופול תמידי ובלתי משתנה של העותרת 2, ציפיות היונקות מהוראות סעיפים 505160לחוק הבזק, ספק הוא אם ניתן היה לראות בשינוי החוק השפעה ישירה ומהותית על תנאי עבודתם. אולם ניתן להבין כי משנכזבה תוחלתם – המוטעית – של העובדים קינן בלבם חשש אמיתי כי שינוי החוק יפגע בדרך זו או אחרת בתנאי העבודה ( 502ה-ו).
(3) אף סעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, המגדיר "שביתה או השבתה בלתי מוגנת", מביא למסקנה באשר לאופייה של השביתה דנן ולסיווגה הנכון: סעיף זה מבקש להבטיח אספקתם הסדירה של השירותים הציבוריים החיוניים. אשר-על-כן, בקובעו חריג לשביתה "הבלתי מוגנת", מוכן המחוקק להכיר בשביתה המעין-פוליטית בלבד, זו המחאתית, ולהגן עליה בגבולותיה הצרים ( 502ז- 503ה).
(4) בנסיבות דנן, משלבשה מחאתם של המשיבים 4דמות של שביתה כללית מתמשכת, נמצא שהיא חרגה משמעותית בהיקפה וביעדיה משביתה מעין-פוליטית והיא הייתה לשביתה פוליטית. משום כך היא בלתי לגיטימית ואינה מוגנת ( 503ה).
(5) (אליבא דשופט צ' א' טל): שביתה שאינה שביתה כלכלית נגד מעבידשבאמצעותה מבקשת קבוצת עובדים להכניע את הגוף המחוקק באמצעים כוחניים, פוגעת באושיות הדמוקרטיה. את השאלה, אם זכות השביתה מעוגנת כיום בחוק יסוד, יש להשאיר בצריך עיון ( 507ו-ז).
ח. (1) סוגיית "השביתה הפוליטית" מעלה שאלות הנוגעות בשורשי משפט העבודה הקיבוצי, ועם זאת, רבים בה העמימות וחוסר הבהירות. הפסיקה בנדון מועטה היא ומתייחסת לנסיבות מיוחדות של מקרה זה או אחר ( 504א-ב).
(2) משמתקיימת מחלוקת מהותית, ממשית, בסוגיה שהיא חדשנית, רבת פנים ובעלת תחולה כללית, ראוי שההלכה המחייבת תיקבע בבג"צ ( 504ב-ג).

(3) בנסיבות דנן, נסבה השביתה על מדיניות סוציו-כלכלית גלובאלית שבסיסה פתיחת המשק הישראלי לתחרות ולהפרטה. מדיניות זו לגיטימית היא ורצויה; אין היא עולה כדי התערבות ישירה בחופש המשא ומתן או בתנאי העבודה של העובדים ונאמנה היא לטובת הציבור בכללותו ( 504ו-ז).