משפטים

יום שני, 11 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - בגצ 1074/93 היועמ"ש ואח' נגד בית הדין הארצי לעבודה

בגצ 1074/93 היועמ"ש ואח' נגד בית הדין הארצי לעבודה

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק

עו"ד נועם קוריס ביוטיוב

עו"ד נועם קוריס בטוויטר

עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס

עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק

עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com

עו"ד נועם קוריס בבלוגר

עו"ד נועם קוריס בלינקדין

עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר

עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג

עו"ד נועם קוריס בתפוז

עו"ד נועם קוריס ב simplesite

עו"ד נועם קוריס ב saloona

עו"ד נועם קוריס ב wordpress

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק

העותרת 2 פועלת על-פי רישיון שניתן לה בחוק הבזק, תשמ"ב-1982, והיא בגדר "שירות ציבורי" כמשמעותו בחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז- .1957מכוח חוק הבזק הוענקה לעותרת 2בלעדיות בשטחי פעולה שונים, ואותה ביקשה הממשלה לצמצם על-ידי קיום תחרות בנושאים שונים בתחום שירותי הבזק. המשיבים 2- 4התנגדו לשינויים המוצעים, בטענה כי ביטול הבלעדיות יפגע בתנאי עבודתם של עובדי העותרת ויביא לפיטורי רבים מהם. בעקבות כך פתחו המשיבים 4בעיצומים באישור הוועדה המרכזת של המשיבה .2

העותרת 2פנתה אל בית הדין האזורי לעבודה בבקשה לצו זמני וקבוע להפסקת העיצומים, ובקשתה נענתה. בית הדין האזורי לעבודה פסק כי שביתת העובדים היא בלתי לגיטימית, מאחר שהעילה לה אינה יכולה להיות נושא להסכם קיבוצי. עוד קבע, כי השביתה היא "בלתי מוגנת" כמפורט בחוק יישוב סכסוכי עבודה. ערעור שהגישה המשיבה 2נתקבל על-ידי המשיב 1, והצו האוסר על קיום השביתה בוטל. המשיב 1השיב בשלילה לשאלה אם מדובר ב"שביתה פוליטית" ופסק, כי לא כל שביתה שאינה נגד המעביד, אלא נגד הממשלה כריבון, היא "שביתה פוליטית". כפועל יוצא מכך, השביתה שנקטו העובדים אינה "שביתה בלתי מוגנת". מכאן העתירה.

לטענת העותרים, יש בהלכה שיצאה מאת המשיב 1משום חשש להשתרשות טעות משפטית וקביעת נורמות שאינן רצויות בסוגיה חשובה, שהיא מאושיות משפט העבודה. עוד טענו, כי שביתה המכוונת כנגד הריבון להשגת יעדים פוליטיים, כשהמעביד הוא בדרך כלל צד שלישי, כונתה "שביתה פוליטית" ונתפסה כשביתה אסורה.

המשיבים טענו, בין היתר, טענות מקדמיות, שלפיהן אין לעותר 1סמכות לתקוף את פסק-דינו של המשיב 1בבג"צ. עוד נטען, כי העתירה מעלה לדיון שאלה אקדמית, שכן בינתיים שבו המשיבים 4לעבודתם והסכסוך בא על פתרונו.

בית המשפט הגבוה לצדק פסק:

א. (1) סעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, כלשונו, מעניק לעותר 1סמכות להתערב בהליכים לפני בית הדין לעבודה, ובכך עניינו. אולם מכלל ה"הן" אין לשמוע "לאו", לאמור, אין לומר כי אין לעותר 1סמכות לתקוף את החלטת המשיב 1בבג"צ ( 495א-ד).

(2) משהיה העותר 1לבעל דין בפני המשיב 1, קנה לעצמו מעמד גם לפני הערכאה הדיונית וגם לפני הערכאה בעלת סמכות הביקורת ( 495ד).

(3) ראוי שהעותר 1, כמייצג האינטרס הציבורי, יעתור לפני בג"צ במקרים שבהם הוא סבור כי אחת מרשויות השלטון שגתה בעניין שאותו הוא רואה כבעל חשיבות ציבורית מן המדרגה הראשונה ( 495ה).

ב. (1) (בעקבות בג"צ 73/85 [7] ) בג"צ אינו דן בשאלות שאינן אקטואליות, ואין הוא נותן חוות-דעת אקדמית גרידא בשאלות בעלות עניין תיאורטי, אך כלל זה אינו חל מקום שטבעו של האירוע, שעליו סבה העתירה, הוא כזה שהכרעה שיפוטית בו עשויה לבוא לאחר שהאירוע התרחש, אך תוך קיום הסתברות סבירה שאירועים דומים יתרחשו בעתיד ( 496ב-ג).

(2) בנסיבות דנן, הן בשל הנגיעה הישירה בשאלות אשר בלב לבו של המבנה החוקתי ומשפט העבודה הישראלי והן בשל הספק כי אכן סכסוך זה ושכמותו הם נחלת העבר בלבד, מן הנכון הוא להיכנס בעובי הקורה של השאלה נושא העתירה ( 496ד).

ג. (1) (אליבא דשופט ד' לוין): בעידן שבו מודרכות החקיקה והפסיקה על-פי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – ערכיו ועקרונותיו החוקתיים – דומה כי "השביתה" אשר הוחזקה כנמנית עם חירויות היסוד שאינן כתובות עלי ספר, חוסה מעתה תחת כנפיו של ערך "כבוד האדם" המעוגן בחוק יסוד זה ( 497א-ב).

(2) כאשר בתי המשפט נדרשים לקבוע אילו פעולות מחאה הננקטות על-ידי העובדים במאבקם תחסינה תחת כנפי ה"שביתה" המוגנת, הם נזקקים להגדרתה של "שביתה", על פניה וגווניה המשתנים ( 497ב-ג).

ד. (1) יש מקום להבחנה בין שלוש שביתות שונות במהותן, במשמעותן ובתוצאה המשפטית המחייבת לגבי כל אחת מהן. השביתה האחת היא זו המוגדרת כשביתה כלכלית, שעניינה שביתה המכוונת דרך כלל כנגד המעביד המבקש לפגוע בזכויות העובדים או המסרב לשפר תנאי עבודתם, שביתה שאפשר שתהיה מכוונת גם כנגד הריבון כשזה פועל במעמדו כמעביד. שביתה כזו מקובלת כשביתה לגיטימית ( 500ה-ו).

(2) השביתה השנייה היא השביתה הפוליטית הטהורה, המכוונת כנגד הריבון לא במעמדו כמעביד, אלא כמי שמופקד על קביעת מדיניות כלכלית כוללת שאינה מקובלת על ציבור עובדים, הסובר כי מדיניות כזו תצר צעדיהם ותפגע ביכולתם להתמודד עם קביעת זכויותיהם כעובדים. זוהי שביתה הנחשבת לא לגיטימית, באשר היא מבקשת לערער את סמכותו של הריבון לקבוע מדיניות כלכלית בראייה רחבה של טובת הציבור ( 500ז- 501א).

(3) השביתה השלישית היא השביתה ה"מעין פוליטית", הנמצאת בתווך. מדובר באותם מקרים שבהם שובתים העובדים בנושא שאינו קשור ישירות לתנאי עבודתם במובן הצר אך משפיע עליהם באופן ישיר. כך, כאשר יצביע מבחן "המטרה העיקרית" על קיום השפעה ישירה על זכויות העובדים, גם אם שובתים הם כנגד הריבון, יתייצב משפט העבודה ויכתיר את שביתתם כ"מעין-פוליטית", אשר תזכה את העובדים בזכות לשבות שביתת מחאה קצרה בלבד ( 501ב-ג).

ה. (אליבא דשופט מ' חשין): חירות השביתה ומעמדה הם נעלים כמעלתו של חוק. יחד עם זאת, אין לומר כדבר המובן מאליו כי חירות השביתה נגזרת היא – כמו מעצמה – מ"כבוד האדם" שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וכי מעלתה כיום היא מעלת זכות חוקתית ( 507א-ב).

ו. (אליבא דשופט מ' חשין): (1) צורכי החברה ודרכי הנהגתה של המדינה המודרניתבין ביחסי המדינה והפרט בה, בין ביחסי הפרטים בינם לבין עצמם – מציגים מערכי חברה וכלכלה שאינם דוחסים עצמם בדפוסי משפט של עבר: מודלים ששימשו בעבר להכרעה בסכסוכי משפט אין הם בני יישום כמות שהם ( 505ב-ג).

(2) אין בכוחה של הקלסיפיקציה המסורתית – ל"שביתה כלכלית" ול"שביתה פוליטית" – כדי לספק פתרונות ראויים למערכי חברה וכלכלה שהחיים והתפתחות המשפט במדינה המודרנית מציגים. נראה כי בתי המשפט והעוסקים במדעי החברה מצויים בשלב של מעבר, ממודל של עבר למודל של הווה. מכאן הווריאציות השונות המודעות למודלים חדשים ( 506ב-ד).

(3) בנסיבות דנן, שביתתם של המשיבים 4חרגה אל מעבר למסגרתה של שביתה שראוי להכיר בה כשביתה לגיטימית. שביתה מעין זו יש בה כדי לפגוע אנושות בתשתיתה של חברה דמוקרטית, היא מצמיחה ערכי יסוד במוסר חברתי ומכלה נורמות של חיים יחדיו ( 506ו-ז).

ז. (1) סיווגה הנכון של השביתה דנן, על-פי יעדיה ורקעה, הוא לכל היותר שביתה

"מעין פוליטית", המצדיקה אך ורק הפגנת מחאה היכולה למצוא ביטוי בשביתה הפגנתית קצרת מועד ( 502ד).

(2) בנסיבות דנן, לולא ציפיותיהם של המשיבים 4לבלעדיות ולמונופול תמידי ובלתי משתנה של העותרת 2, ציפיות היונקות מהוראות סעיפים 50, 51, 60לחוק הבזק, ספק הוא אם ניתן היה לראות בשינוי החוק השפעה ישירה ומהותית על תנאי עבודתם. אולם ניתן להבין כי משנכזבה תוחלתם – המוטעית – של העובדים קינן בלבם חשש אמיתי כי שינוי החוק יפגע בדרך זו או אחרת בתנאי העבודה ( 502ה-ו).

(3) אף סעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, המגדיר "שביתה או השבתה בלתי מוגנת", מביא למסקנה באשר לאופייה של השביתה דנן ולסיווגה הנכון: סעיף זה מבקש להבטיח אספקתם הסדירה של השירותים הציבוריים החיוניים. אשר-על-כן, בקובעו חריג לשביתה "הבלתי מוגנת", מוכן המחוקק להכיר בשביתה המעין-פוליטית בלבד, זו המחאתית, ולהגן עליה בגבולותיה הצרים ( 502ז- 503ה).

(4) בנסיבות דנן, משלבשה מחאתם של המשיבים 4דמות של שביתה כללית מתמשכת, נמצא שהיא חרגה משמעותית בהיקפה וביעדיה משביתה מעין-פוליטית והיא הייתה לשביתה פוליטית. משום כך היא בלתי לגיטימית ואינה מוגנת ( 503ה).

(5) (אליבא דשופט צ' א' טל): שביתה שאינה שביתה כלכלית נגד מעביד, שבאמצעותה מבקשת קבוצת עובדים להכניע את הגוף המחוקק באמצעים כוחניים, פוגעת באושיות הדמוקרטיה. את השאלה, אם זכות השביתה מעוגנת כיום בחוק יסוד, יש להשאיר בצריך עיון ( 507ו-ז).

ח. (1) סוגיית "השביתה הפוליטית" מעלה שאלות הנוגעות בשורשי משפט העבודה הקיבוצי, ועם זאת, רבים בה העמימות וחוסר הבהירות. הפסיקה בנדון מועטה היא ומתייחסת לנסיבות מיוחדות של מקרה זה או אחר ( 504א-ב).

(2) משמתקיימת מחלוקת מהותית, ממשית, בסוגיה שהיא חדשנית, רבת פנים ובעלת תחולה כללית, ראוי שההלכה המחייבת תיקבע בבג"צ ( 504ב-ג).

(3) בנסיבות דנן, נסבה השביתה על מדיניות סוציו-כלכלית גלובאלית שבסיסה פתיחת המשק הישראלי לתחרות ולהפרטה. מדיניות זו לגיטימית היא ורצויה; אין היא עולה כדי התערבות ישירה בחופש המשא ומתן או בתנאי העבודה של העובדים ונאמנה היא לטובת הציבור בכללותו ( 504ו-ז).

יום שבת, 9 ביולי 2016

בג"צ 1255/94 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שר התקשורת- עו"ד נועם קוריס

רציו - בג"צ 1255/94 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שר התקשורת-

העתירה נסבה על החלטתה של המשיבה לבטל רישיון כללי שהוענק לעותרת ולהחליפו ברישיון חדש, התוחם את פעילותה של העותרת והמכפיף אותה לצורך ברישיונות להפעלת שירותים חדשים שיש בכוונת העותרת להפעיל. הרקע להחלפת הרישיון הכללי ברישיון החדש, המוגבל, הוא מדיניות הממשלה להפרטת ענף הבזק ופתיחתו לתחרות חופשית. לפני תן ההחלטה יזמה הרשות המוסמכת וקיימה הליכים ממושכים של בחינה, עיון ושקילה של מכלול הנתונים הצריכים לעניין, לרבות טענות העותרת והשגותיה, שהתקבלו בחלקן.לטענת העותרת, יש ליתן לה אפשרות לעסוק בכל תחומי הבזק, בהווה ובעתיד, על-פי הרישיון הכללי, ללא צורך ברישיון נוסף. עוד טוענת העותרת, בין היתר, כי הרישיון החדש פוגע בזכותה לחופש העיסוק, וכי גם אם נדרשת – בגלל מדיניות הממשלה לפתוח את הענף לתחרות חופשית – פגיעה כלשהי בחופש העיסוק שלה, הפגיעה שנעשתה אינה לתכלית ראויה והיא במידה העולה על הנדרש.

בית המשפט הגבוה לצדק פסק:

א. (1) פעולתו של שר המיישם את מדיניות הממשלה עומדת לביקורת שיפוטית. אולם הכלל הוא, כי כל עוד לא פעל השר בשרירות, לא שקל שיקולים זרים ולא פעל בחוסר סבירות קיצונית, לא יראה בית המשפט לנכון להתערב בהחלטתו ( 672א-ב).

(2) תחרות חופשית – הנגזרת, בין השאר, מעקרון חופש העיסוק – היא מדיניות ראויה ורצויה, כל עוד אינה פוגעת שלא כדין בערכים מוגנים אחרים ( 671ג-ד).

ב. (1) סעיף 1לחוק הבזק מבחין בין שני סוגי רישיונות: "רשיון כללי" ו"רשיון מיוחד".

בנסיבות דנן הוענק לעותרת רישיון כללי; רישיון כללי כהגדרתו בחוק קשור אפוא בטבורו של הרישיון הכללי שהוענק לעותרת, וההפך ( 673ב-ג, ה).

(2) הגדרת מונח בסעיף ההגדרות בחוק אינה מהווה – כשלעצמה – הוראה נורמאטיבית, אלא מסגרת לשונית ורעיונית הלובשת לבוש נורמאטיבי באמצעות סעיפי החוק העושים שימוש באותו מונח. לפיכך, יש לבחון את מכלול ההקשרים שבהם מופיע המונח, כדי לעמוד על פרשנותו הראויה ( 673ה-ו).

(3) נקודת המוצא לקביעת "המשמעות הנכונה" של דיבור בחוק היא הלשון שנקט המחוקק. מבין האפשרויות השונות שהלשון פותחת יש לבחור באחת ויחידה כאפשרות "נכונה". בחירה זו נעשית על-פי מטרת ההוראה ועל-פי תכליתה ( 673ו-ז).

(4) על תכלית החקיקה יש ללמוד גם ממקומה של ההוראה בחוק, ממבנהו הכללי של החוק וממקומו במערך החקיקה הכללי. מקור חשוב ללימוד מטרת החקיקה הוא ההיסטוריה החקיקתית והפרלמנטרית. במהלך ההתחקות אחר מטרת דבר החקיקה ניתן לעיין בהצעת החוק, בדברי הכנסת וברקע שהביא לחקיקתו ( 673ז- 674א, ג-ד).

(5) הגדרת "רשיון כללי" היא פשוטה וברורה. היא חובקת לכאורה את כל פעולות בזק ושירותי בזק הכלל-ארציים והבינלאומיים, ובמובן זה היא בלתי מוגבלת. עם זאת, היא מאפשרת הגבלת הכלליות לאחת מקבוצות השירותים והפעולות המנויות בה, בלי לחבוק את כל השירותים והפעולות האפשריים. מכאן, שרישיון כללי יכול שיהיה בלתי מוגבל ויקיף את כל האמור בהגדרה, ויכול שיהיה מוגבל, אם כי לא עד כדי הפיכתו לרישיון מיוחד כהגדרתו בחוק ( 674ב-ג).

ג.(1) קריאת סעיפיו של חוק הבזק כמקשה אחת מצביעה על שתי תכליות: סובייקטיבית ואובייקטיבית. בנסיבות דנן, התכלית הסובייקטיבית הייתה העברה מיידית של כל שירותי הבזק מידי המדינה לעותרת, על בסיס עסקי, להעלאת שירותי הבזק ופעולותיו לרמת יעילות ותיפקוד ראויים ומתאימים ( 674ו- 675ג).

(2) התכלית השנייה, האובייקטיבית, צופה פני העתיד; החוק לא בא להסדיר רק את נושא ההעברה אד-הוק של תפקידי הבזק ממשרד ממשלתי לחברה ממשלתית על בסיס עסקי, אלא מטרתו להסדיר את נושא הבזק באופן מקיף ולטווח ארוך. בהקשר זה נצפתה אפשרות של תחרות בתחום הבזק ונקבעו מנגנונים וכלים להפעלת הסמכויות שהוקנו לשר הממונה בנושא רישוי לענייני בזק ( 675ג-ד).

(3) על רקע העברת כל שירותי בזק לעותרת, שהוקמה למטרה זו, ובראייה כוללת ומקפת, מתבקשת המסקנה שהשר הממונה היה מוסמך להעניק, והעניק בפועל, לעותרת, רישיון כללי בלתי מוגבל, אף שרשאית היא – מכוח חוק – להגבילו ( 675ד-ה).

(4) בנסיבות דנן, היעדר הגבלות כלשהן ברישיון הכללי מעיד על עצמו שכללי הוא. פעילות העותרת במשך למעלה מעשור בכל תחומי הבזק – ישנים כחדשים ללא רישיון נוסף, מעידה על כך שכל הנוגעים בדבר ראו ברישיון החברה רישיון כללי שאינו מצריך רישיונות נוספים. אי-הענקת רישיון כללי, במשך כל אותה תקופה, לאף אחד אחר פרט לעותרת, מעיד אף הוא על האופן שבו ראו הצדדים את הרישיון הכללי שבידי העותרת ( 676ב-ג).

ד.(1) מכוח סעיפים 4(ה) ו- 6לחוק הבזק, ומכוח כל אחד מהם, רשאי השר הממונה לפעול להגבלת רישיון, כשטובת הציבור, כשיקול מרכזי, היא המכנה המשותף לשני הסעיפים ( 677ב).

(2) היעדר הגבלת זמן ברישיון מחייב פרשנות שלפיה עם חלוף העתים והשתנות הצרכים, ראוי, ניתן ואף חובה לבדוק ולשקול מחדש את הצדקת קיומו של הרישיון בהיקף חסר הגבולות; לא יעלה על הדעת שמשהוענק רישיון כללי, יהא הוא בלתי מוגבל בהיקף, במהות, במקום ובזמן, והשר הממונה לעולם לא יוכל להפעיל את שיקול-דעתו לפי החוק, שמכוחו הוענק הרישיון, אם יחול שינוי במדיניות הממשלה ובצורכי המשק ( 677ד-ו).

(3) בנסיבות דנן, השתמשה המשיבה בסמכות המוענקת לה תוך שקילת כל השיקולים הרלוואנטיים והלגיטימיים, בהחליטה להחליף את הרישיון הכללי שבידי העותרת ברישיון חדש, מוגבל ( 677ו).

ה.(1) בהנחה כי חוק המחייב קבלת רישיון לצורך עיסוק כלשהו והמתנה תנאים לקבלתו, מגביל את חופש העיסוק, יש לשאול, בנסיבות דנן, אם פוגע הרישיון החדש, המוגבל, בחופש העיסוק של העותרת ואם הפגיעה היא כדין ( 678ד-ה).

(2) זכותו של אדם לעסוק בכל עבודה או משלח יד הוכרה בזכות יסוד במשפט הארץ עוד בתחילת ימיה של המדינה, וזכתה למעמד המכובד של זכות יסוד הילכתית. עם זאת, לא היה בכוחה של הזכות לחופש העיסוק כדי להשפיע על תוקפו של דבר חקיקה שפגע בחופש זה. חוק של הכנסת, או אף חקיקת משנה מכוח הסמכה מפורשת להגבלת הזכות, היו עלולים לפגוע בו, ובית המשפט לא יכול היה לקבוע כי חוק בטל בשל הפגיעה בחופש העיסוק ( 678ה-ז).

(3) מצב משפטי זה השתנה עם כניסתו לתוקף של חוק-יסוד: חופש העיסוק. השינוי מתבטא בשניים: האחד, האפשרות לבטל חוק שאינו עומד בקריטריונים של חוק היסוד, אפשרות שלא הייתה קיימת קודם לכן; השני, שינוי הסדר ההירארכי במעמדו של חוק מחד גיסא ובמעמדה של זכות יסוד מאידך גיסא. מעתה קיבלה הזכות לחופש העיסוק מעמד מועדף, והירארכיה בינה לבין חוק הפוגע בה עומדת היא מעל לחוק הפוגע, באופן המחייב בדיקה אם הפגיעה הולמת את ערכיה של מדינת ישראל ואם נעשתה לתכלית ראויה ולא למעלה מן הנדרש. אם בחוק כך, קל וחומר באקט מינהלי ( 679א-ב).

ו. (1) בסעיף 10לחוק-יסוד: חופש העיסוק נטל לעצמו המחוקק שנתיים נוספות של חסד שבהן יימשך תוקף הדין שהיה קיים ערב חוק היסוד. ההגנה שמקנה סעיף 10הנ"ל היא הגנה מהותית, המונעת פגיעה בשלימותה ובתקפותה של התשתית התחיקתית שהייתה בתוקף ביום תחילתו של חוק היסוד ( 680א-ב).

(2) בנסיבות דנן, על-פי סעיף 10לחוק היסוד, יש לפרש את הוראות הדין הקודם, הממשיכות לעמוד בתוקף, ברוח חוק היסוד. בין כך ובין כך, עומד הרישיון בתוקפו מאז ניתן ועד לתום שנתיים מתחילת חוק היסוד, גם אם אינו עולה בקנה אחד עם עקרונותיו ( 680ד-ה).

(3) אין לקבל את הטענה, כי הרישיון שבידי העותרת אינו חוסה בצלו של סעיף 10, מן הטעם שאין הוא הוראת "חיקוק". הגם שהרישיון אינו חיקוק, זהו אקט מינהלי של הענקת רישיון לפי חוק ומכוח הסמכה מפורשת בו ( 680ה).

(4) "חיקוק" בחוק היסוד אינו צריך להתפרש על-פי משמעות הדיבור "חיקוק" בחוק הפרשנות, תשמ"א- .1981אין מפרשי נורמה חוקתית על-חוקית על-פי כללי פרשנות הקבועים בנורמה נמוכה ממנה אשר כפופה לה עקרונית ( 681ז- 682א).

ז. (1) הפגיעה בחופש העיסוק המתחייבת במקרים מסוימים, נגזרת מהיות זכות זו "יחסית" ולא מוחלטת. ככל זכות, גם חופש העיסוק אינו מוחלט אלא יחסי, והיקפו נגזר מן האיזון בינו לבין ערכים אחרים אשר לחברה אינטרס להגן עליהם ( 682ג-ד).

(2) הגבלת הזכות יכולה להתבצע בכמה דרכים. בדרך כלל היא מתבצעת באמצעות קביעת כללים מנחים בתוספת מנגנון רישוי מינהלי. כללי המסגרת מותווים על-ידי המחוקק הראשי, וההסדרים הספציפיים, הנוגעים לעניינים מורכבים ומסובכים, נעשים על-ידי הרשות המבצעת ( 682ה-ו).

(3) בנסיבות דנן, מורכבות מערכת הבזק והצורך בסדר ובארגון בה חייבו את המחוקק לקבוע כללים ותנאים לפעילות במסגרתה. חוק הבזק מגביל – בעצם הדרישה לרישיון ובכל התנאים הקבועים לקבלתו – את חופש העיסוק של מי שחפץ לעסוק בתחום. הוא עושה כן בהוראות רבות ובלשון ברורה וחד-משמעית, המבטאת את רצונו המפורש של המחוקק ( 682ו- 683א).

(4) בנסיבות דנן, הזכות ההילכתית לחופש העיסוק הוגבלה כדין, וגם בסעיף 10לחוק-יסוד: חופש העיסוק אין כדי לשנות את התוצאה לעניין זה ראשית, משום שהאמור בסעיף 10סיפה משאיר בעינו (זמנית) את המצב המשפטי שהיה קיים עד לחקיקת חוקי היסוד, שלפיו ניתן היה להגביל זכויות יסוד בחקיקה שהיה צריך לפרשה על דרך הצמצום; שנית, גם אם חוק הבזק אינו ניתן לפירוש ברוח הוראות חוק היסוד, אין בכך כדי לפגוע בתוקפו ( 683א-ג).

ח. (1) טענתה של העותרת לרישיון בלתי מוגבל, המבוססת על הזכות לחופש העיסוק, מתנגשת בשני אינטרסים: האחד, עניינו של הציבור בתחרות ובשוק חופשי העשויים להביא לשיפור בתנאי השירות והמחיר; השני, חופש העיסוק של כל האחרים שהעיסוק בתחום הבזק נמנע מהם הלכה למעשה, בשל מעמדה המונופוליסטי של העותרת, כפי שהוא קבוע במסגרת פרק י' לחוק הבזק ( 684ו- 685א).

(2) האיזון בין האינטרס של העותרת לבין האינטרס של הציבור מתבצע על-ידי תהליך שקילה הנעשה על-ידי איזון בין האינטרסים המתחרים. הוא כולל בדיקה של "משקלם הסגולי" של כל אחד מן האינטרסים, והעדפת אינטרס אחד על פני משנהו היא פועל יוצא של התהליך המתבצע על-פי מבחן עקרוני המיושם למקרה קונקרטי ( 685ג-ד).

(3) בנסיבות דנן, על סמך הבדיקה והעיון היסודיים שעשתה המשיבה, הגיעה היא למסקנה שאינטרס הציבור בתחרות ובשוק חופש נפגע וייפגע, אלא אם כן יוגבלו התחומים שבהם עוסקת העותרת. חשש זה הוא מבוסס וסביר, והגבלת עיסוקה של העותרת דרושה היא אפוא, ותכליתה ראויה ( 685ו-ז).

(4) האיזון בין האינטרס של העותרת לחופש העיסוק לבין האינטרס של גורמים אחרים לחופש עיסוק הוא בין שני אינטרסים הניצבים על אותו מישור. האיזון המתבצע הוא "איזון אופקי" או "פנימי", שמטרתו להביא לקיומן של שתי הזכויות, זו בצד זו. איזון זה מתקיים בענייננו ( 685ז- 686ב).

ט. (1) בנסיבות דנן, התכלית העומדת ביסוד הרישיון החדש, המוגבל, שהוצא לעותרת, היא תכלית ראויה; הגבלת הרישיון באה לשרת את האינטרס שיש לציבור בשירותי בזק יעילים וזולים ככל האפשר באמצעות פתיחת ענף הבזק לתחרות חופשית. הגבלה זו אף פותחת את ענף הבזק לפני גורמים נוספים ובכך מקדמת אודות חופש העיסוק שלהם. שתי תכליות אלה הן ראויות ( 687ב-ג).

(2) האמצעי שננקט בדמות הגבלת הרישיון אינו פוגע בחופש העיסוק של העותרת במידה העולה על הנדרש. שתי התכליות שביקשו הרשויות להגשים אינן ניתנות להגשמה אלא באמצעות הגבלת הרישיון. מאידך גיסא, הפגיעה בחופש העיסוק של העותרת כתוצאה מהגבלת הרישיון היא מצומצמת, באשר בידי העותרת נשארת תשית של שירותי בזק המאפשרת לה להתחרות בענף הבזק ככל מתחרה אחר, באמצעות חברות-בנות ( 687ג-ד, ז- 688א).

(3) בנסיבות דנן, אין לקבל את טענת העותרת, כי המשיבה בחרה באופציה הפוגעת קשות בעותרת ובזכויותיה. העותרת לא הצביעה על אמצעי הפוגע פחות שניתן היה לנקוט כדי להשיג אותה תכלית ( 688א-ב).