משרד עורכי דין ומגשרים

יום שלישי, 27 בדצמבר 2016

חדלות פירעון, פירוק והבראה / עו"ד נועם קוריס

חדלות פירעון, פירוק  והבראה / עו"ד נועם קוריס

במשפט הישראלי קיימים שני הליכים משפטיים שנועדו לטפל במצב של חדלות פירעון בתאגידים, הליך הפירוק והליך הקפאת ההליכים והליך יחיד שנועד לטפל בחדלות פירעון של יחידים בשר ודם, הליך פשיטת רגל.
חדלות פירעון של חברה יכולה להתרחש כאשר חברה אינה יכולה להחזיר את חובותיה במועד פירעונם. גובה החובות עולה על שווי הנכסים, ומכאן שהחברה לא תוכל להחזיר לפחות לחלק מנושיה את האשראי שנתנו לה, הבחינה יכולה להיות מאזנית או תזרימית וקיים דיון לעניין ההגדרות של מצב חדלות הפירעון[1], כך שחדלות הפירעון הינו מונח הבא לבטא את העדר היכולת של יחיד או חברה לעמוד בהתחייבויותיהם, לדוגמא כאשר סך החובות עולה על סך הנכסים וקיים למעשה NAV       (ׁNet asset value) שלילי המצביע לכאורה על העדר היכולת של החברה לשלם את חובותיה. מבחן המאזן- נבחן את מאזן החברה של נכסים מול התחייבויות על מנת להאריך את שווייה (את ההון העצמי שלה). אם ההפרש בין נכסים להתחייבויות הוא חיובי, אזי החברה היא בעלת הון עצמי ויכולה לפרוע את חובותיה. לעומת זאת, אם הנכסים קטנים מההתחייבויות אז החברה תחשב חדלת פירעון.
בהגדרת ויקיפדיה לעניין חדלות פירעון[2], נכתב כך: "חדלות פירעון כלכלית (insolvency) היא המצב המוביל לחדלות פירעון משפטית (החלת דיני חדלות הפירעון). חדלות פירעון כלכלית עשויה להתקיים ללא תגובה משפטית. אולם, תגובה כזו היא רצויה מאוד, לטובת כל הצדדים המושפעים מחדלות הפירעון. באופן מעשי, המעבר לחדלות פירעון משפטית מתרחש כמעט תמיד, סמוך לאחר (או אף לפני) שהחייב או נושיו מבינים שמתקיימת חדלות פירעון כלכלית.שני מבחנים משמשים בהגדרת חדלות פירעון כלכלית: המבחן המאזני (balance sheet insolvency) – מצב בו לחייב יש יותר התחייבויות מנכסים (ההון העצמי שלילי). המבחן התזרימי (cash flow insolvency) – מצב בו החייב אינו יכול לשרת את התחייבויותיו בטווח הקצר (ההון החוזר שלילי, או שאין די מזומנים בקופה לשם פירעון החלויות הקרובות)."
בדברי ההסבר של הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע”ו-[3]2016 ההסבר אודות סעיף 2 של החוק המוצע מבקש לקבוע מבחן ברור וקל ליישום, ככל האפשר, לחדלות הפירעון של החייב. המבחן המוצעע הוא העדר יכולתו של החייב לשלם את חובותיו במועדםחדלות פירעון היא מצב כלכלי שבמסגרתו חייב אינו מסוגל לפרוע את חובותיו. במהלך השנים התפתחו במשפט שני מבחנים לבחינת חדלות הפירעון: המבחן המאזני והמבחן התזרימי. המבחן המאזני בוחן את סך נכסי החייב לעומת סך התחייבויותיו. כאשר סך התחייבויות החייב גדול מסך נכסיו, הרי שבהתאם למבחן זה נחשב החייב לחדל פירעון. לעומתו, המבחן התזרימי בוחן אם החייב יוכל לקיים את התחייבויותיו בהגיע המועד לקיומן. מבחן זה מתמקד ביכולת הפירעון של החייב ולא בערך נכסיו ברגע נתוןהדין הקיים לא הכריע בין מבחנים אלה. הפסיקה מצדה הכירה הן במבחן המאזני והן במבחן התזרימי כמבחנים קבילים להוכחת חדלות הפירעון של תאגיד, למשל עניין בן ציון[4]למבחן המאזני יתרון על פני המבחן התזרימי בכך שהוא בוחן את מצבו הכלכלי של החייב במבט כולל ומקיף, ומאפשר הצגת תמונה מלאה יותר. ואולם לצד יתרון זה, סובל המבחן המאזני מחיסרון משמעותי הנובע מהמורכבות שביישומו. בחינת מאזנו הכלכלי של החייב מחייבת במקרים רבים הערכות שווי כלכליות מורכבותאשר פעמים רבות אינן מדויקות. הערכות אלה עלולות לייצר מחלוקות המחייבות דיונים ארוכים ויקרים, אשר פוגעים בוודאות המשפטית והעסקיתלכן, על אף היותו של המבחן המאזני מבחן כולל ומקיף יותר, מוצע לזנוח מבחן זה ולאמץ את המבחן התזרימי כמבחן הבלעדי לחדלות הפירעון. הצעה זו מצטרפת למגמה הכללית של הצעת החוק, המעדיפה הסדרים פשוטים וברורים המקדמים את הוודאותנדבך נוסף של הצעה זו נמצא בסעיפים 9 ו–109 להצעה, הקובעים כי נושה עתידי יהיה רשאי להגיש בקשה לפתוח בהליכים רק בנסיבות שבהן קיים חשש ממשי כי החייב פועל במטרה להונות את נושיו, להעדיף מי מנושיו או להבריח את נכסיוקביעת המבחן התזרימי כמבחן לחדלות הפירעון יחד עם הקביעה כי, ככלל, נושה יוכל להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים רק כאשר לא שולם לו תשלום במועדמייצרות נקודת כניסה ברורה להליכי חדלות הפירעון אשר תקנה לשוק ודאות ויציבותביטול המבחן המאזני מונע מנושים עתידיים )למעט במקרים שתוארו לעיל( תרופה חקיקתית במקרים שבהם טרם הגיע מועד התשלום של חובות התאגיד, אך כבר ברור לנושים כי התאגיד לא יוכל לשלמם. הפתרון לקושי זה מצוי בעולם החוזי. נושים אלה יוכלו להשתמש בהגנות חוזיות, דוגמת תניות להעמדה לפירעון מיידי, שיסייעו להם להגן על עניינם במקרים אלה.
גם בפסיקות בתי המשפט מוסבר, כי מבחן הנזילות (מבחן התזרים) קובע- שגם אם מבחינה מאזנית נראה שהחברה היא בעלת מאזן חיובי, עדיין עשויה להתקיים בעיית חוסר נזילות (שווי חלק מהנכסים אינו כפי שמוצג בכל נקודת זמן אלא משתנה מרגע לרגע ויכול להיות שבנקודת זמן מסוימת שווי הנכסים לא יעלה על שווי ההתחייבויות). המבחן בוחן את התפקוד והתפעול השוטף של החייב- האם לחייב ישנם מספיק נכסים נזילים (כסף מזומן, מלאי, ניירות ערך) אשר מהם החברה יכולה לפרוע את חובותיה. שני מבחנים אלה הם חדלות הפירעון האמיתית- דרכם ניתן להכניס חברה להליך. דא עקא, יש לזכור שאנו מדברים על נושים אשר אינם תמיד יודעים מהו המצב של החברה (אין להם תמיד את המידע בדבר מאזן החברה ומהם הנכסים הנזילים) ועל כן החלופה השלישית בפקודת החברות, על אף שהיא נכונה ביותר מבחינה אנליטית, היא קשה מאוד להוכחה. מסיבה זו, שתי החלופות האחרות מצויות באותו סעיף בפקודת החברות- אם נושה יראה שעומד לזכותו חוב שהחברה עוד לא פרעה ועבר מספיק זמן מאז שדרש אותו, הוא יכול לקבל "כרטיס כניסה" להליך. בהתקיים מצב כזה, החייב יבוא לביהמ"ש וישלים את הפרטים הנחוצים (אשר לא היו בידי הנושה קודם לכן). עם זאת, הלכה פסוקה אומרת שהחוב לא אמור להיות שנוי במחלוקת- אם החוב שנוי במחלוקת יש לתבוע את החברה בתביעה אזרחית ולא יהיה מקום לדון בו במסגרת בקשה לפתיחת הליך חדלות פירעון. להלכה פסוקה זו יש סייג הקשור בתום לב- המחלוקת בין הצדדים צריכה לכלול טענות מהותיות שדורשות הכרעה משפטית ולא "טענה בעלמא". כאמור, אחת המגבלות הגדולות העומדות בפני נושה היא מגבלת המידע- הוא אינו מכיר את כל המאפיינים הכלכליים של החייב ולכן ניצב בפניו מחסום כלשהו. לעניין זה, חשוב לציין אבטיפוס אחד של נושה שלגביו ניתן לומר כי באופן יחסי, יכולתו ונגישותו למידע אודות החייב גבוהה יותר (בהשוואה לנושה הממוצע)- זהו הנושה הפיננסי (לדוג', בנק המעניקק אשראי). עם זאת, חשוב לדעת שנושה זה לא בטוח שירצה להתחיל הליכי חדלות פירעון מאחר ובד"כ הואא נושה מובטח אשר לא כפוף לעיכוב הליכים בהליכי פשיטת רגל או פירוק- לא יוצא לנושה מובטח שום דבר מכך. מסיבה זו, במציאות אנו כמעט ולא ניתקל בייזום הליכים ע"י נושה מובטח אלא ע"י נושים אחרים.  במצב בו נקלעת חברה לחדלות פירעון, היה ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לפירוק החברה לפי ס' 257(4) לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג 1983, (להלן :"הפקודה"). הליך הפירוק הנו הליך משפטי מלא הכולל כללים ונפקויות שונות[5], או בבקשה להבראתה, פירוק החברה יגרור עיכוב הליכים ובדרך כלל את מכירת נכסיה וחלוקת התקבולים על חשבון החוב לנושים ואז את חיסולה הסופי של החברה והפסקת קיומה, לעומת הבראת החברה שתכלול בדרך כלל פריסת אשראי מחודשת ודחיית תשלומים או ויתור על חלק מחובות החברה (תספורת), אך להבדיל מהליך הפירוק שבסופו לא קיימת עוד חברה, הרי שבהליך ההבראה המטרה הינה שהחברה תחזיר את חובותיה ותמשיך להתקיים, כאשר לפי חידושי החקיקה הפנייה לבית המשפט הינה בבקשה לצו הקפאת הליכים, ללא ההפרדה בין מסלול הפירוק לבין מסלול ההבראה. בסיומו של הליך פירוק מתבטלת האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, בפסק דין מעוף נתיבי אויר בע"מ נ' מדינת ישראל[6] נאמר, כי בתהליך הפירוק, שיכול לארוך לעיתים כמה שנים, החברה עדיין נשארת אישיותת משפטית, רק בסיום הפירוק היא מתחסלת ונמחקת מן הרישום, מזה גם מסיקים שהחברה גם יכולהה להתאושש, ובית המשפט עשוי להפסיק את ההליכים ולהחזיר את החברה למצב של חברה חיה ופעילה, הדבר יכול להתרחש כמובן גם בהליכי הבראה כשלעצמם, המקבלים יותר ויותר רוח גבית, ככל שחולף הזמן. לא מיותר לציין, שאין מחלוקת אמיתית שכאשר יש אפשרות ממשית להבראת חברה, עדיפה אפשרות זו על פני פירוקה של החברה. בימים אלו מתגבשת רפורמה חקיקתית שלימה בדיני חדלות הפירעון וכפי שעלה במסגרת דיוני ועדת החוקה חוק ומשפט מיום 24.5.2016[7] בעניין הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע”ו-2016 ומפי שרת המשפטים, הגב' אילת שקד, כי "העקרונות שהנחו את החוק הזה הם רבים, אבל אם אני מתרכזת ב-3 העקרונות העיקרים, אז זה הרצון להביא לשיקום הכלכלי של החייב, כשהדגש הוא על שיקום, לא על פירוק, הרצון להגדיל את פירעון החוב לנושים, לחלק את קופת הנשייה בצורה שוויונית יותר בין הנושים החזקים לנושים החלשים, והגברת היציבות והוודאות של הדין – קיצור הליכים, הפחתת הבירוקרטיה"

לא מיותר בנסיבות העניין, להביא גם את עמדתו של הכונס הרשמי של מדינת ישראל באותו המעמד, וכדברי פרופ' דוד האן: "אם יש מסר אחד שהוא המסר החשוב ביותר שהחוק הזה מעביר, זה הושטת היד לחייב שנפל, לא משנה איזה חייב זה. הושטת היד, הסיוע, שחרור מחובות, הפטר, איך שנקרא לו, זה בעיני הערך הכי מוסרי, חברתי, יהודי שאני יכול לחשוב עליו. על כך יותר מכל דבר אחר צריך לקדם את החוק הזה."

חשיבות ההבראה של חברות בקשיים הועלתה על נס בפסקי דין ומאמרים רבים וכפי שבית המשפט העליון הסביר בעניין אלישיוב[8] הרי שתחום ההבראה הינו תחום ההולך ומתפתח,  כדלקמן:

"עד לתחילת המאה העשרים שררה ההכרה כי חברה כושלת דינה פירוק, תוך חלוקת נכסיה בין נושיה על פי סדרי העדיפויות שנקבעו בחוק. תפיסה זו השתלבה בפילוסופיה הליברלית ובגישת ה laissez faire  על פיהן אין להתערב התערבות חיצונית בהתפתחותה של הטבעית של החברה העסקית, ואם נגזר עליה להיכשל, והיא הופכת חדלת פירעון, יש להחיל עליה הליכי פירוק, להפסיק את פעילותה, ולחסלה.
           
התפתחויות חברתיות וכלכליות במהלך המאה העשרים הביאו לתמורות בפילוסופיה הליברלית, ובכלל זה גם ביחס לחברה הכושלת. התפתחה הכרה כי פירוק חברה וחיסולה בכל מקרה, ובלא כל אבחנה, עלולים לפגוע לא רק בחברה עצמה, אלא גם בגורמים שונים המעורבים וקשורים לפעילותה, ולעיתים אף בציבור הרחב"




[1] פרופ' דוד האן, דיני חדלות פרעון (2009)
[2] אתר ויקיפדיה, דיני_חדלות_פרעוןhttps://he.wikipedia.org/wiki/
[3] הצעות חוק הממשלה - 1027 ,כ"ב באדר א' התשע"ו, 2016.3.2
[4] ע"פ 75/173 מדינת ישראל נ' בן ציון, פ"ד ל)1 )119
[5] צפורה כהן, פירוק חברות, (2009), הוצאת לשכת עורכי הדין
[6] ע"א 272/83 מעוף נתיבי אויר בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 561,  וראו גם ע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ, פ"ד נז(5) 799(2003).
[7] פורסם באתר הכנסת https://oknesset.org/committee/meeting/12419/

יום שני, 26 בספטמבר 2016

פרופ' שחר ליפשיץ, דברי חקיקה, קורס בחוזים מתקדמים, בר אילן 2016

חוזה למראית עין
13.   חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה.
טעות
14.   (א)  מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.
           (ב)  מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.
           (ג)   טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.
           (ד)  "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה.
הטעיה
15.   מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.
טעות סופר
16.   נפלה בחוזה טעות סופר או טעות כיוצא בה, יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים ואין הטעות עילה לביטול החוזה.
כפיה
17.   (א)  מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.
           (ב)  אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה.
עושק
18.   מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה.
ביטול חלקי
19.   ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו.
דרך הביטול
20.   ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה.
השבה לאחר ביטול
21.   משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל.

פירוש של חוזה
25.   (א)  חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.
           (ב)  חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.
           (ב1)        חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.
           (ג)   ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים.
           (ד)  סעיפים 2, 4, 5, 6, 7, 8 ו-10 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, וסעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על פירושו של חוזה, אם אין הוראה אחרת לענין הנדון ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם תחולה כאמור.

דחיית קיום
43.   (א)  המועד לקיומו של חוב נדחה –
(1)   אם נמנע הקיום במועדו מסיבה תלויה בנושה - עד שהוסרה המניעה;
(2)   אם תנאי לקיום הוא שיקויים תחילה חיובו של הנושה - עד שקויים אותו חיוב;
(3)   אם על הצדדים לקיים חיוביהם בד בבד - כל עוד הנושה אינו מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו.
           (ב)  נדחה המועד לקיום החיוב כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן, לחייב את הנושה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לחייב עקב הדחיה, אף אם אין בדבר משום הפרת חוזה מצד הנושה, ואם היה על החייב לשלם תשלומים תקופתיים עד לקיום החיוב שמועדו נדחה - לפטור אותו מתשלומים אלה בתקופת הדחיה.



חוזים תרופות:
פטור בשל אונס או סיכול החוזה
18.  (א)  היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.
          (ב)  במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו.


חוק המכר
המועד לתשלום המחיר ומקומו
21.   המחיר ישולם במועד מסירת הממכר ובמקום עסקו של המוכר, ובאין למוכר מקום עסק – במקום מגוריו הקבוע.
העברת הסיכון
22.   (א)  אבד או נתקלקל הממכר לפני שהקונה קיבל אותו, משוחרר הקונה מחיוביו, זולת אם אבד או נתקלקל, מסיבה שאין המוכר אחראי לה, אחרי שהמוכר עשה את המוטל עליו למסירתו והקונה הפר את חובתו לקבלו.
           (ב)  הוסכם על הובלת הממכר והמוכר מסרו למוביל האחראי כאמור בסעיף 8(ג), אין הקונה משוחרר מחיוביו אם אבד או נתקלקל הממכר אחרי שנמסר למוביל מסיבה שאין המוכר אחראי לה.
סימן ג': הוראות משותפות למוכר ולקונה
חיובים מקבילים
23.   חובת המוכר למסור את הממכר וחובת הקונה לשלם את מחירו הם חיובים מקבילים שיש לקיימם בד בבד.

 

יום ראשון, 25 בספטמבר 2016

סיליבוס - דיני חוזים מתקדמים, פרופ' שחר ליפשיץ, בר אילן 2016

אוניברסיטת בר אילן – הפקולטה למשפטים
       דיני חוזים מתקדמים
במסגרת תאר שני לעורכי דין
סיליבוס - דיני חוזים מתקדמים, פרופ' שחר ליפשיץ, בר אילן 2016

שנה"ל תשע"ו – 2015/2016 – סמסטר קיץ
סוג הקורס: הרצאה
מרצה פרופ' שחר ליפשיץ


תיאור הקורס: הקורס יעסוק בסוגיות מתקדמות בדיני חוזים אשר בחלקן אינן נדונות כלל במסגרת קורס היסוד, בחלקן נדונות באופן ראשוני ויעברו פיתוח במסגרת קורס זה וחלקן עברו שינויי חקיקה או פסיקה משמעותיים בתקופה האחרונה, המצדיקים דיון בהם מחדש.
הסוגיות שידונו:
א. מבוא תיאורטי: דיני חוזים קלאסים, דיני חוזים ניאו קלאסים תיאורית חוזה היחס ונאו פורמליזם
2. פגמים בכריתה תום לב
3. סוגיות בפרשנות חוזה
4. שינוי חוזה – סיכול, התאמת חוזה ושינוי חוזה בהתנהגות
5. סוגיות מתקדמות בדיני תרופות
6. דיני חוזים משפחתיים
מרכיבי הציון: 100% בחינה סופית.
שיטת הבחינה: ספרים פתוחים.
ההרצאות
א.      היקף הקורס: 2 ש"ס.
ב.      לקראת כל שיעור על הסטודנטים לקרוא את חומר הביבליוגרפיה אליו יופנו ולהיות מוכנים לדיון בו.
ג.        מבנה הציון: הבחינה הסופית תהווה 100 אחוז מציון הקורס.
ד.      שיטת הבחינה: כל חומר עזר מותר בשימוש.
ספרים בסיסיים בדיני חוזים:
1.       דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א' (1991); כרך ב' (1992); כרך ג' (2000); כרך ד' (2011).
2.       גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2005).
3.       גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2009).
4.       דוד רונן התאמת חוזים לנסיבות משתנות (2001).
5.       הלה קרן דיני חוזים מפרספקטיבה פמיניסטית (2004).
6.       עמרי בן שחר ויובל פרוקציה "חוזים" הגישה הכלכלית למשפט 153 (אוריאל פרוקצ'יה עורך, 2012).



רשימה ביבליוגרפית

א.    פגמים בכריתת חוזה

1.  טעות והטעיה

1.              ס' 21-13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.
2.              ס' 117-112 להצעת הקודכס.
3.              ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817, פסק דינו של השופט לוי, פס' 13-8 לפסק דינה של השופטת פרוקציה (1997).
4.              ע"א 2469/06 סוויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ, תק-על 2008(3) 2580.
5.              רע"א 617/08 מלון עדן נהריה בע"מ נ' קסל, תק-על 2014(3) 12581, פס' 36-1, 60-47 לפסק דינו של השופט מלצר.
6.              דנ"א 10901/08 בייזמן השקעות בע"מ נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, תק-על 2011(3) 882, פס' 2, 28-15 לפסק דינה של השופטת נאור, פס' 15-12, 28-24 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין.
7.              * ע"א 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' אמסטר, תק-על 2013(1) 9018, ניתן לדלג על פס' 13-12, 39-34 לפסק הדין.
8.              * גד טדסקי "טעות בכדאיות העסקה" משפטים יב 329 (תשמ"ב).
9.              * דניאל פרידמן "הסיכון החוזי וטעות והטעיה בכדאיות" עיוני משפט יד 459 (תשמ"ט).
* איל זמיר "טעות והטעיה בכריתת חוזה" ספר אור – קובץ מאמרים לכבודו של השופט תיאודור אור 209 (אהרן ברק, רון סוקול ועודד שחם עורכים, 2013).

2. כפיה כלכלית

1.      סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.
2.      ע"א 700/83 כהן נ' י. הרשקוביץ, חברה לבנין בע"מ, פ"ד לט(4) 471 (1985).
3.      ע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג(4) 95 (1989).
4.      ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705 (1994).
5.      ע"א 2299/99  שפייר נ' דיון לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 213, 227-226 (2001)
6.      ע"א 5493/95 דיור לעולה (עא"ק) בע"מ נ' קרן, פ"ד נ(4) 509 (1996).
7.      ע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד נז(6) 769 (2003).
8.      ע"א 784/81 שפיר נ' אפל, פ"ד לט(4) 149 (1985).
9.      ע"א 1912/93  שחם נ' מנס, פ"ד נ"ב(1) 119 (1998).
ג. פרשנות החוזה


1.      סעיף 25 לחוק החוזים חלק כללי
2.      ע"א 450/82 מדינת ישראל נ' חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופתוח בע"מ, פ"ד מ(1) 658 (1986).
3.      ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עזבון המנוח זולוטולוב ז"ל, פ"ד מא (1) 282 (1987).
4.      ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995).
5.      דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 1681 (2006).
6.      ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ, תק-על 2008(1), 840 (2008).
7.       ע"א 8239/06 אברון נ' פלדה, תק-על 2008(4), 3231 (2008).
8.       ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן (לא פורסם, 23.2.2010).
9.      רע"א 3961/10 המל"ל נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקאות 17-39 (פורסם בנבו, 26.2.1).
10.  * שחר ליפשיץ ואלעד פינקלשטיין מבט הרמוניטי על פרשנות חוזים משפטים מג 1 55

ג. שינוי חוזה

1. סיכול החוזהלימוד עצמי
1.              ס' 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.
2.              ס' 136-130 להצעת חוק דיני ממונות, התשע"א-2011, ה"ח הממשלה 712.
3.              * ע"א 13/75 בלומנפלד נ' חברת הדר פלסט בע"מ, פ"ד כט(2) 452 (1975).
4.              ע"א 748/80 גולדשטיין נ' גוב-ארי חברה לבנין והשקעות (1976) בע"מ, פ"ד לח(1) 309, 315-313, 324-323, 330-327 (1984).
5.              * ע"א 1/84 ברדה נ' סטרוד, פ"ד מב(1) 661, פס' 2-1 לפסק דינה של המשנה לנשיא בן פורת, פסק 2-1 לפסק דינו של השופט אלון, פסק דינו של השופט בך (1988).
6.              ע"א 6328/97 רגב נ' משרד הביטחון, פ"ד נד(5) 506, פס' 21-1 לפסק הדין (2000).
7.              ע"א 5628/99 מרקין נ' משה, פ"ד נז(1) 14 (2002).
8.              * ברק מדינה "הפרק בדבר סיכול חוזה בהצעת חוק דיני ממונות: פוליטיקה ומשפט בניסוח קוד אזרחי" משפטים 453 (תשס"ז).


2. שיערוך סכומים בתקופה החוזית:
1.            ע"א 627/84, נודל נ' פינטו, פ"ד מ (4) 477.
2.            ע"א 554/83, "אתא" בע"מ נ' עזבון המנוח זולוטולוב, פ"ד מא (1) 282. (פסק דינו של השופט ברק).
3.            ע"א 479/89, בזיליאוס המוטרן הקופטי נ' חלמיש, פ"ד מו (3) 837.
4.            ע"א 5795/90, דר' סקלי נ' דורען, פ"ד מו (5) 811.
5.            ע"א 6136/00 שועית בע"מ נ' אשד ואח', פ"ד נו(4) 241.

3. יחסי צרכן ספק:
1.            ע"א 442/85, זוהר נ' מעבדות טרבנול, פ"ד מד (3) 661.
2.            רע"א 1036/95, נחושתן נ' SCHINDLER  LIFTS  LTD. ואח', פ"ד נ (5) 72. 

4. שינוי חוזה בהתנהגות
* שחר ליפשיץ ואלעד פינקלשטיין שינוי חוזה בהתנהגות צפוי להתפרסם דין ודברים (קריאת רשות)

ד.סוגיות מתקדמות בדיני תרופות

1.           הסעד של השהיית קיום:
         חקיקה:
1.           סעיף 43 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973.
2.           סעיפים 21, 23 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968. 
הצעת חוק:
1.    סעיפים 127, 496 להצעת חוק דיני ממונות, תשע"א - 2011.
         פסיקה                                
1.           ע"א 594/75, גרבי נ' הייבלום, פ"ד לו (2) 673.
2.           ע"א 1632/98, ארבוס נ' רובינשטיין, פ"ד נה (3) 913.
3.           ע"א 701/79, שוחט נ' לוביאניקר, פ"ד לו (2) 113.
4.           * ע"א 765/82, אלתר נ' אלעני, פ"ד לח (2) 701.
5.           ע"א 6276/95, מגדלי באך נ' חוזה, פ"ד נ' (1) 562.
6.           * ע"א 3017/92, מרדר נ' כרמלי, תק-על 95 (3) 203.

2.       פיצויים: אשם תורם

1.              ע"א 3912/90 Eximin S. A., תאגיד בלגי נ' טקסיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64 (1993).
2.              ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210 (1998).
3.              ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס, תק-על 2014(1) 9871.
4.              * אריאל פורת הגנת אשם תורם בדיני חוזים (1997).

3. התעשרות מהפרת חוזה:
1.         ד"נ 20/82, אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו את ג'ונס ג.מ.ב.ה. דואיסבורג, פ"ד מב(1) 221 (1988). 
2.         ע"א 8728/07 אגריפרם אינטרנשיונל בע"מ נ' שמואל מאירסון, תק-על 2010(3), 509 ,

4.         אנגלרד יצחק "כנפי הנשר הדורסני: עשיית עושר ולא במשפט" ספר זיכרון לגד טדסקי – מסות במשפט אזרחי 37 (יצחק אנגלרד, אהרן ברק, מרדכי א' ראבילו וגבריאלה שלו עורכים, 1996) – רשות.


                                                            
ה. חוזים משפחתיים

 * שחר ליפשיץ הסדרת החוזה הזוגי במשפט הישראלי   קריית משפט ד  272-360


י
1.      חוק יחסי ממון (תשל"ג- 1973) ס' 1 ו-2 -.
2.      ע"א 169/83 שי נ' שי, פ"ד לט(3)776. (הגדרת הסכם ממון).
3.      * ע"א 543/82 שטרן נ' שטרן פד"י לו (4) 752. (תפקיד פסיבי של בית המשפט באישור).
4.      * ע"א 1002/00 (ת"א) זמר נ' היועמ"ש (אישור הסכם בין ידועים בציבור)
5.      ע"א 490/77 נציה נ' נציה, פ"ד לב(2)621. (נהלים לאישור הסכם ממון).
6.      ע"א 3601/96 עמית בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז''ל, נב (2) 582) (גמירת דעת במקרה של חוזה מתנה משפחתי)
7.      ע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיבי פ"ד מה (5) 410. (מסוימות במקרה של חברי משפחה).
8.      * ע"א 7388/97 עזבון שמיר נ' דולב פורסם בתקדין (דרישת כתב במקרה של חברי משפחה).
9.      ע"א 8234/09 שם טוב נ' פרץ ( טרם פורסם, 21.3.2011).(דרישת כתב בכלל ובין חברי משפחה בפרט)
10.  ע"א 3833/93 לוין נ' לוין, פ"ד מח(2) 154. (כוונה ליצור יחסים משפטיים).
11. ע"א 643/83 דומב נ' דומב פ"ד מ (3) 892. (טענת טעות בהיבטים הכלכליים)
12. ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין, פ"ד מט(3) 441. (ביטול הסכם ממון עקב טעות).
13. ע"א 5490/92 פגס נ' פגס, תק-על 94(4) 516. (דחית טענה לביטול הסכם ממון עקב עושק)
14. ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן, פ"ד מג(3)205. (חוזה מתנה בין בני זוג )6
15. ע"א 4946/94 אגברה נ' אגברה, פד"י מט (2) 508. (ביטול בהתנהגות של הסכם ממון).



כל המסומן בכוכבית הנו קריאת רשות.